כאשר פלדה נקייה שקועה באבץ מותך בסביבות 450 מעלות צלזיוס, מתחילה מיד תגובה מתכתית מתוחכמת:
1. פירוק ותגובה ראשונית: פני מצע הפלדה עוברים תחילה פירוק ברזל, ואבץ מותך מסתנן מייד לפערי הסריג הזעירים על משטח המצע. יחד עם זאת, דיפוזיה חזקה מתרחשת בין אטומי ברזל לאטומי אבץ בממשק, ויוצרים שכבה תרכובת ביניים שבירה - שכבת סגסוגת אבץ הברזל (המורכבת בעיקר מ- Fezn ₇ בשלב Δ 1 ו- Fezn ₁ בשלב הזטה). שכבה זו צפופה ויוצרת "קשר מתכתי" חזק עם מצע הפלדה, שהוא ערבות הליבה להדבקה של הציפוי.
2. גידול וכיסוי שכבת סגסוגת: עם מעבר זמן טבילה של אבץ, שכבת הסגסוגת ממשיכה לצמוח ולהתעבות. לאחר מכן, כאשר חומר העבודה מופק מנוזל האבץ, שכבה של נוזל אבץ מותך תדבק על פני השטח. במהלך תהליך הקירור וההתמצקות, שכבה זו של אבץ נוזלי מתגבשת על גבי שכבת הסגסוגת הצפופה שכבר נוצרה, ויוצרת שכבת אבץ טהורה גלויה (שלב η) בשכבה החיצונית. הגבישים שלו מציגים לרוב מורפולוגיה ייחודית "פרח אבץ".
טכנולוגיה מודרנית מוסיפה לרוב כמויות עקבות של אלומיניום לפיתרון אבץ, המגיב באופן עדיף עם ברזל ליצירת שכבה דקה. זה יכול לעכב ביעילות את הצמיחה המופרזת של שלב זטה שביר, ובכך לשפר משמעותית את המשיכות והמראה של הציפוי.
השכבה הסופית המגולוונת החמה-מטפלת היא מורכבת מושלמת של שכבה פנימית חזקה של סגסוגת ברזל-אבץ ושכבה חיצונית של אבץ טהור אנטי-קורוזיה. שכבה זו של "שריון" מחוברת היטב לפלדה באמצעות מליטה מתכתית, תוך שימוש במנגנוני מחסום מרובים כדי להתנגד לשחיקה סביבתית, ומשיגה את מעמדה כאבן היסוד של ההגנה הישנה של המאה.
