בהקשר של גלובליזציה, ניהול פסולת הפך לנושא מודאג נרחב. מדינות רבות בחו"ל אימצו שיטות שונות באחסון וסילוק אשפה, לכל אחת יתרונות וחסרונות משלה. בסך הכל, מדינות מפותחות מתקדמות יחסית בטכנולוגיית פינוי אשפה, אך הן גם מתמודדות עם אתגרים רבים; מדינות מתפתחות לרוב חסרות משאבים וטכנולוגיה, אך מחפשות כל הזמן שיפור.
במדינות מפותחות כמו אירופה ואמריקה, סיווג אשפה ומיחזור הם הליבה של ניהול האשפה. לדוגמה, גרמניה היא אחת ממדינות המודל למיון ומיחזור פסולת עולמית. גרמניה מיישמת מדיניות קפדנית של סיווג אשפה, המחייבת את התושבים להפריד את האשפה שלהם לחומרי מיחזור, פסולת מטבח, פסולת מסוכנת ופסולת אחרת. באמצעות סיווג זה, גרמניה מסוגלת למחזר משאבים ביעילות ולהפחית את הביקוש למזבלות. בנוסף, גרמניה משתמשת גם בטכנולוגיית שריפה מתקדמת להמרת פסולת לאנרגיה. שוודיה גם נקטה באמצעים דומים לניהול פסולת, אפילו הפקת חשמל על ידי שריפת אשפה, ובכך השיגה את היעד של כמעט אפס פסולת הטמנה.
בהשוואה למדינות מפותחות אלו, מדינות מתפתחות רבות מתמודדות עם אתגרים משמעותיים בניהול הפסולת. במדינות כמו הודו והפיליפינים, פינוי פסולת מסתמך לרוב על שיטות הטמנה מסורתיות, מה שמוביל לבעיות זיהום סביבתי חמורות במזבלות. בנוסף, מערכות סיווג האשפה במדינות אלו אינן מבוססות, ולא ניתן לטפל ביעילות בחומרים הניתנים למחזור ובפסולת מסוכנת. עם זאת, יותר ויותר מדינות מתחילות להבין את החשיבות של ניהול פסולת ומנסות להציג טכנולוגיות ומדיניות חדשות. כך למשל, ממשלת הודו מקדמת את "תוכנית סיווג ומיחזור אשפה" שמטרתה להעלות את מודעות התושבים לסיווג האשפה ולהקים תשתית לטיפול באשפה מקיפה יותר.
באופן כללי, המצב הנוכחי של אחסון ופינוי אשפה במדינות זרות מציג מאפיינים מגוונים. מדינות מפותחות השיגו תוצאות משמעותיות בניהול פסולת באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ומדיניות קפדנית. עם זאת, גם מדינות אלו מתמודדות עם הבעיה של הגדלת ייצור הפסולת ומשאבים מוגבלים. מדינות מתפתחות שואפות לשפר את תנאי ניהול הפסולת שלהן על ידי הכנסת טכנולוגיות ומדיניות חדשות כדי לשפר בהדרגה את יכולות ניהול הפסולת שלהן. בעתיד, סוגיות ניהול פסולת גלובליות עדיין דורשות מאמצים משותפים מכל המדינות, שיתוף חוויות, קידום התקדמות טכנולוגית, על מנת להשיג שיטות סילוק פסולת בר-קיימא יותר.
